אבל הדמות שעוברת את המסע המעניין ביותר בפרק (עד כמה שאפשר לעבור מסע בפרק במבנה הזה) היא נייט. “אופוריה”, כפי שסאם לוינסון וזנדאיה אוהבים להזכיר בראיונות איתם ללא הרף, היא בראש ובראשונה סדרה על חמלה, ועל האופן שבו אפשר למצוא אמפתיה כלפי כל האדם, לא משנה כמה הוא מזיק לסביבה שלו.
העלילה מתמקדת בחוויות של רו, צעירה הסובלת מהפרעה נפשית שפוגשת נערה טרנסג’נדרית, וגם סביב חוויותיהם של חבריה לכיתה. נולדה בשם אלכסה דמי וילסון ויינרסטורם (Alexa Demie Wilson Vanerstrom), גדלה בלוס אנג’לס שבקליפורניה, ארצות הברית, עם אמה, רוז מנדז, שעסקה כאמנית איפור.[1][2] אמה היא מהגרת מקסיקנית ממשפחה נוצרית.
עונה 2[עריכת קוד מקור עריכה]
ואפרופו פזקו, לקסי לא מפסיקה לחפש אותו בקהל ולהיתקל בכיסא ריק, בזמן שאנחנו רק זוכים לראות אותו מתגנדר בבית בהשקעה שמעידה על עוצמת הרגשות שפיתח כלפי לקסי. אבל לחיים יש תוכניות אחרות עבורו, ורק בשבוע הבא נגלה למה הוביל שיתוף הפעולה בין קאסטר למשטרה. אבל בקצב מדוד ובתחכום רב, “אופוריה” מצליחה לזרוע רגעים טעונים שמחייבים אותנו להסתכל על נייט בעיניים אחרות.
- את קאסי, שהופכת להאלי במחזה, לקסי מציגה בצורה דואלית שמתאימה לגמרי ליחסי אהבה-קנאה שיש בין האחיות.
- מה שהם לא יודעים זה שבכל הזמן הזה שלקסי צפתה בהם מהצד, היא אספה עוד ועוד סודות ותובנות על החיים שלהם, ועכשיו זורקת הכל חזרה בפרצוף באדיבות מחזה התיכון עם התקציב הגדול ביותר בהיסטוריה של מחזות התיכון.
- אבל בתור מי שחוותה ממקור ראשון את האלימות של נייט, ורק לאחרונה מצאה את עצמה בסיטואציה סיוטית במיוחד איתו, היא לא יכולה שלא להיות מפוחדת עבור קאסי.
- נכון, אבא של לקסי וקאסי עדיין בחיים, אבל הוא עזב אותן לטובת ההתמכרויות שלו, וגם לקסי מלאה בטראומות בהקשר של העדר אב, במקביל לזיכרונות שהיא ממש מנסה להיאחז בהם מהזמנים הטובים איתו.
- גם קאסי לא ממש זוכה בנקודות נוספות בפרק הזה, אבל סידני סוויני שמגלמת אותה בהחלט כן, כשהיא ממשיכה את התמוטטות העצבים המפוארת שלה.
- רו מבינה שכדי להיגמל מסמים, היא גם צריכה לשנות את התנאים הסביבתיים שלה.
את קאסי, שהופכת להאלי במחזה, לקסי מציגה בצורה דואלית שמתאימה לגמרי ליחסי אהבה-קנאה שיש בין האחיות. מצד אחד היא מודה שבמשך תקופה ארוכה היא ייחלה להיראות כמו קאסי, במקביל עושה צחוק מהביקורת העצמית המתבכיינת שלה, אבל אז לוקחת תפנית ומציגה את האובססיה של קאסי לאהבה כדיון מעניין ודי מרגש.
עוד סדרות וסרטים שכדאי לראות באתר
זאת שאלה אחת שהעונה הבאה תהיה חייבת לתת לה מענה, אבל בינתיים ראינו את רו צועדת צעד עצום לעבר הגאולה, ומסיקה בדיוק את המסקנות שהיא הייתה צריכה להסיק מהמחזה של לקסי. הוא נותן לה הזדמנות להסתכל על עצמה מהצד, להבין שהגרסה הלא מסוממת שלה היא לא כל כך גרועה כמו שהיא חושבת, וגם שישנן דרכים אחרות לתעל עצב, אבל ואובדן.
הוא מספר לקאל על הסיוט החוזר שלו, שהוא רק חלק אחד מהמחיר הרגשי הכבד ששילם על כך שגילה את הסרטונים בגיל כל כך צעיר ובחר להגן עליו ולשתוק, והוא סוף סוף מקבל גילוי אהבה מאביו, למרות שנראה שמאוחר מדי. כשנייט אומר לקאל שהוא מי שהוא, ושהוא לא חושב שהוא עומד להשתנות, סביר שהוא מכוון את הדברים האלה גם כלפי עצמו, ספק כהרמת ידיים וספק כאמירה של תקווה, שאולי לו עוד יש את ההזדמנות להשתנות.
אלכסה דמי
רו מבינה שכדי להיגמל מסמים, היא גם צריכה לשנות את התנאים הסביבתיים שלה. היא מבינה שלקסי היא לא ילדה תמימה שאין לה יכולת להבין את מה שעובר על רו, אלא בדיוק להיפך – אדם בוגר ומלא תובנות שנובעות מההתבוננות השקטה והאמפתית שלה כלפי הסובבים (אולי פחות אמפתית כלפי קאסי, אבל מיד נגיע לזה). כשהיא רואה שלקסי תיעלה את העזיבה של אבא שלה לאמנות היא בוחרת בחוכמה להתקרב אליה שוב, ובמקביל מבינה שעם כל הצער בדבר היא חייבת לוותר על אליוט וג’ולס.
איך לצפות בסדרת הטלוויזיה “אופוריה”
ממש כמו שקיוויתי שיקרה בריקאפ של שבוע שעבר, המחזה גורם לרו להושיט יד ללקסי ולבקש עזרה. גם קאסי לא ממש זוכה בנקודות נוספות בפרק הזה, אבל סידני סוויני שמגלמת אותה בהחלט כן, כשהיא ממשיכה את התמוטטות העצבים המפוארת שלה. ההתבכיינות של קאסי והניסיונות שלה לתרץ את הקשר שלה עם נייט הם מעצבנים, בוודאי, אבל מצד שני קאסי תמיד הייתה דמות שמצליחה לעורר אמפתיה, בניגוד לנייט. קאסי היא חסרת ביטחון וצמאה לתשומת לב גברית, וגבר כמו נייט הוא הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למישהי כמוה.