עם זאת, העובדה שמדובר בסרט טוב שעשוי במקצוענות היא לא מה שמעניין במאניבול. מה שמעניין פה הוא שכמו כל דבר שאהרון סורקין כתב אי פעם (לדוגמה, הרשת החברתית או סדרת הטלוויזיה הבית הלבן), גם הסרט הזה מחטיא לחלוטין את הגרעין האמיתי של הסיפור שלו. זה חבל כי דווקא שמו של הסרט טיפח בי תקווה שמדובר בדיוק במה שהוא צריך להיות, סוג של וולסטריט על עולם הספורט המושחת. בנט מילר (קפוטה) הוא יופי של בימאי, אהרון סורקין וסטיב זייליאן הם יופי של תסריטאים, ובראד פיט וגו’נה היל הם יופי של שחקנים.
בנו מקס, כמפעיל הרובוט, מצליח לנצח קרב אחר קרב. מקס מתכנת את בקרת המענה הקולי של “הילד הרועש” במעבד של “אטום” ומשכנע את צ’ארלי לעזור לו עם זיכרון מהלכי הלחימה של אטום.
רובוטריקים (
מי שחושב שכוח כזה לא משחית, שייזכר לרגע איך נראו סצינות בבית הלבן. זוכרים את כל הסצינות האלה שבהן אנשים מדברים נורא מהר במשך מלא זמן כשהם הולכים במסדרונות אינסופיים? ככה מדברים רק אנשים על קוקאין או דמויות שנכתבו על ידי אהרון סורקין, תסריטאי משוגע שהיה מכור לקוקאין במשך שנים.
בעזרת חברתו של צ’ארלי ביילי טלט, הם מתחרים כדי לזכות בכסף שצ’ארלי צריך כדי להסדיר את חובותיו. פלדה אמיתית אני יודע שלכולנו נמאס לשמוע את נבואות הזעם שמתארות כיצד ילדים היום גדלים על תכנים נוראיים שהם צורכים באמצעות טכנולוגיה שהופכת אותם ליצורים מנוכרים וחסרי כישורים בסיסיים, בלה בלה בלה. סמארטפונים ופלייסטיישן – שהם האבטיפוס להמצאות “עתידיות” רבות שנראות בסרט הזה – מהווים בערך את אותו האיום על המוח הצעיר כמו הביטלז וכמו טלוויזיה צבעונית.
סרטים דומים
כאשר משידו וצוותו עוזבים במבוכה למרות הניצחון, אטום מתויג כאלוף העם כשמקס וצ’ארלי חוגגים ללא קשר לתוצאת המשחק. על אף חוסר האמון והפרש הגילאים ביניהם, בהדרכת מקס, צ’ארלי מציב את אטום מול רובוט בשם “מטרו”, עליו אטום מתגבר. באמצעות כישורי האיגרוף של צ’ארלי השניים מצליחים לתכנת את הרובוט לבצע מהלכי התקפה והגנה איכותיים.
- מאניבול מספר את סיפורו (האמיתי) של מנהל קבוצת בייסבול, שנדפק כשכל השחקנים הטובים בקבוצה שלו נקנים על ידי קבוצות אחרות ולקבוצה שלו אין את הכסף הנדרש על מנת לקנות שחקנים טובים אחרים.
- פלדה אמיתית אני יודע שלכולנו נמאס לשמוע את נבואות הזעם שמתארות כיצד ילדים היום גדלים על תכנים נוראיים שהם צורכים באמצעות טכנולוגיה שהופכת אותם ליצורים מנוכרים וחסרי כישורים בסיסיים, בלה בלה בלה.
- פלדה אמיתית, לעומת זאת, מאשש את כל אותן הטענות המרגיזות, שכן הוא סרט כל כך רדוד שמתעסק בטכנולוגיה בצורה כל כך מטופשת, עד כי הוא באמת עשוי לעורר חשש לגבי ההתפתחות העתידית של ילד שנהנה ממנו.
- הילדים יוכלו לצאת להרפתקאות עם הדמויות האהובות, באזור שמותאם במיוחד עבורם – ללא תשלום נוסף.
- כשהמתכנתים של זאוס לא מסוגלים להתאושש, המעצב, טאק משידו, משתלט באופן אישי על המערכת כמו שצ’ארלי עשה עם הרובוט שלו.
הסרט הזה בהחלט מספיק טוב כדי להיות מועמד לאוסקר ואפילו מספיק טוב כדי לא לזכות בו. יתר על כן, אני נורא שמח שג’ונה היל מועמד לאוסקר בקטגוריית שחקן המשנה, כי הוא שחקן מעולה שעשה כבר המון תפקידים נהדרים ועוד לא התחיל לגרד את שמינית הפוטנציאל שלו.
שחקנים[עריכת קוד מקור עריכה]
אפשר לשמור בקלות את התכנים האהובים כדי שתמיד יהיה מה לראות. הסרט מדורג כ- PG-13 בגלל אלימות, פעולה אינטנסיבית ושפה מסוימת.
יציקת פלדה אמיתית
כשצ’ארלי ומקס מנסים למצוא חלקי חילוף ממגרש גרוטאות כדי ליצור רובוט חדש, מקס מגלה את “אטום”, רובוט קטן ממדים מיושן אך שלם שנועד לעמוד בפני נזקים קשים ויכול לשקף את תנועות היריב והמטפל ולאחסן בזיכרונו בשל טכנולוגיית “פונקציית צל”. בסרט מככב יו ג’קמן בתפקיד צ’רלי קנטון, מתאגרף לשעבר עם חוב הימורים. דקוטה גוי מגלמת את בנו של צ’רלי מקס קנטון. איש הנמלה שַׂחְקָנִית אוונג’לין לילי מתארת את ביילי טלט, בתו של מאמן האיגרוף הוותיק של צ’רלי.
Netflix טוב לילדים?
איזה יופי זה שאפשר לנטרל את הכסף מן הכוח הגלום בו אם רק מוצאים איך לעקוף אותו ולרכוש כוח בדרכים אחרות, כמו שכל. הסרט מתרחש בעולם בו מתאגרפים אנושיים הוחלפו בלוחמי רובוטים.
על מה פלדה אמיתית בנטפליקס?
באותו האופן, סדרת הטלוויזיה של סורקין, הבית הלבן, היא סיפור שקרי על פוליטיקאים בעלי לב זהב שאינם נותנים לשאלות של כוח להתערב בשיקוליהם. אהרון סורקין, תסריטאי מוכשר ככל שיהיה, הוא הדבר הכי אמריקאי שניתן לדמיין, במובן הגרוע מאד של המילה, משום שהוא אינו מכיר בכוח כגורם משחית. כוח, לתפיסתו, יכול ליצור מקסימום חוסר-איזון קטן פה ושם, כזה שניתן לתקן באמצעות יצירתיות, אמונה ועבודה קשה. על מנת לחזור למשחק הלחימה, צ’ארלי ואוהד האגרוף לרובוטים מקס ומוצאים ומאמנים בוט מיושן בשם אטום.