בשנת 2005 יצא ה-DVD של הסרט, אליו התווספו קטעים מיוחדים. הסרט מגולל לכאורה את סיפורה של העיר דימונה, אך הצילומים נערכו בחודשי מרץ ואפריל ביישובים מדרשת בן-גוריון ובירוחם.[2] המיקומים בהם צולמו הסצנות נבחרו כך שיהיו כמה שיותר קרובים למקור.
- המהלך ה”רגיל” של החיים נעצר בבת אחת כאשר אביה של ניקול, איזק, מארגן שביתה במפעל היחיד בעיירה.
- בשנת 2005 יצא ה-DVD של הסרט, אליו התווספו קטעים מיוחדים.
- אין להן דבר במשותף מלבד החלום ושתי בנות בגיל ההתבגרות.
- בין שתי הקבוצות נוצרת מלחמת תרבות, אך שתי הנערות יוצרות ביניהן חברות ייחודית.
- למרות ההבדלים ביניהן, ניקול המשוחררת והקלילה ושרה, ההודית, השקולה והרצינית, הופכות לחברות טובות.
- שיר הנושא של הסרט בוצע על ידי זוכת העונה הראשונה של התכנית “כוכב נולד”, נינט טייב.
שתפו את גולשי אידיבי בדעתכם על הסרט העלילתי, כתבו ביקורת, שאלו שאלות, ודונו ברעיונות שראיתם על המסך. המהלך ה”רגיל” של החיים נעצר בבת אחת כאשר אביה של ניקול, איזק, מארגן שביתה במפעל היחיד בעיירה. שתי הנערות הבוחנות את גבולות המוסר המרדני, מתמרדות כנגד הוריהן בעוד הן רוקמות חלומות על כוכבות בסגנון המערב, ובמשפחות שלהן הכול הרבה יותר מורכב. שיר הנושא של הסרט בוצע על ידי זוכת העונה הראשונה של התכנית “כוכב נולד”, נינט טייב.
סביב יציאת הסרט[עריכת קוד מקור עריכה]
האדם עומד לנחות על הירח, וסטודנטים מפגינים ברחובות פריז, אך נדמה כי דבר ממאורעות אלה אינו משפיע על החיים בעיירה קטנה ומבודדת במדבר הישראלי.
שתי משפחות שהיגרו לישראל, האחת ממרוקו והשנייה מהודו, מוצאות את עצמן חיות בשכנות. אין להן דבר במשותף מלבד החלום ושתי בנות בגיל ההתבגרות. למרות ההבדלים ביניהן, ניקול המשוחררת והקלילה ושרה, ההודית, השקולה והרצינית, הופכות לחברות טובות. הנעורים והתשוקה שלהן לחופש עוזרים להן להתגבר על דעות קדומות, בזמן שבעיירה לא רק שההודים מוצאים עצמם במקום המרוחק מה”מערב” הנשאף, אלא הם אף נגררים למלחמות תרבות עם המרוקאים.
סביב יציאת הסרט[עריכת קוד מקור עריכה]
הסרט הדרמטי-קומי מתאר את המציאות החברתית של אנשי עיירת עולים חדשים ישראלית בנגב ב-1968, דרך סיפור חברותן של שתי נערות, שרה טלקר (לירז צ’רכי), עולה חדשה מהודו הנמנית עם קהילת הבני ישראל, וניקול שושן (נטע גרטי), בת להורים יוצאי מרוקו. סיפור החברות מתחיל כאשר משפחת עולים מהודו, משפחתה של שרה, מגיעה אחרי חודש אולפן והבטחות שווא על מגורים במרכז הארץ, לגור בעיירת הסְפר המאוכלסת רובה ככולה בעולים קשי יום ממרוקו.
הסצנה של משחק הקריקט המופיעה בסרט צולמה במגרש הקריקט של שדה בוקר ואחד מהבניינים בסרט, הבניין בו גרה סימון, הוא שיחזור של בניין אמיתי שהיה. המרוקאים היצירתיים והיצריים, המחשיבים עצמם “צרפתים”, מתנשאים מעל ההודים “השחורים”. ההודים המאופקים והשקטים, המחשיבים עצמם “בריטים”, רואים במרוקאים בני אדם בורים וגסי רוח. ההתנגשות בין המהגרים משתי “האימפריות” אינה עוזרת לפתרון המשבר הכלכלי ותחושת הנטישה והאובדן.
סביב יציאת הסרט[עריכת קוד מקור עריכה]
ותיקי העיירה, המזדהים עם התרבות הצרפתית, מתייחסים בעוינות לעולים החדשים מהודו ומתנשאים מעליהם. ההודים מצדם, הרואים עצמם כבני התרבות הבריטית, חושבים את האוכלוסייה המקומית לבורה וגסת-רוח. בין שתי הקבוצות נוצרת מלחמת תרבות, אך שתי הנערות יוצרות ביניהן חברות ייחודית.