באפל TV+ יודעים לעשות סדרות מד”ב, ואחרי “ניתוק” ו”למען האנושות כולה” מגיעה “סילו”, דרמת מד”ב דיסטופית (כמובן, כל המד”ב דיסטופי עכשיו) שמתרחשת בעולם עצום, מרתק ומדכא שנבנה מתחת לאדמה כשהאנושות נמלטה מגורל לא ברור. הדמויות עגולות ועמוקות, המסתורין גדול ופרנואידי, הדרמה נוקבת ואלגורית למציאות חיינו – כל הפרקים הראשונים מתייחסים למערכת המשפט בעולם התת-קרקעי ובניסיונו של השלטון לרסק אותה – ועכשיו כשהיא מתקרבץ לסיומה כבר אפשר לפסוק שמדובר בסדרת המד”ב הטובה של השנה עד כה. תענוג. ידענו שבארי הולכת להסתיים ביריה, פשוט לא ידענו במי זה יפגע.
- יש פה כימיה מצוינת בין שני השחקנים הראשיים הלא מאוד מוכרים (בטי גילפין היא הנזירה, ג’ייק מקדורמן הוא הפושטק שמלווה אותה במסעה להציל את העולם), יש את דיימון לינדולף (“הנותרים”) שחתום על היצירה ויש יותר ויותר סיבות להצטער שפיקוק לא זמינה בארץ.
- לא רק איכות הסדרה בזמן אמת נלקחה בחשבון, אלא גם מידת חשיבותה והשפעתה על התרבות המקומית.
- אחרי שראינו את הפתרון של ביל היידר לסיפור – שכלל המון מחשבה קדימה, בחירה שגם היא חילקה את המעריצים – אנחנו באמונה שהוא היה חייב לסיים את זה כדי להשלים את הקשת הרגשית של הדמויות.
- העונה הרביעית והאחרונה של בארי עמדה בפני רבים בסימן שאלה, בעיקר כי לא היה ברור לאן יש להמשיך את הסיפור אחרי שבארי נתפס והושלך להירקב בכלא בסוף העונה הקודמת.
- זו הדרך היחידה לפתוח בה את הסיפור על “מ.ק 22”.
- כתבי, עורכי ומבקרי Time Out דירגו את הסדרות הישראליות האהובות עליהם בכל הזמנים.
- אין הרבה סדרות שמקבלות הזדמנות לארוז את עצמן כל כך יפה לסיום, ופרק הסיום הנפלא נועל היטב את סיפורה של מרים “מידג'” מייזל, הפנטזיה הפמיניסטית על סטנדאפיסטית אמריקאית-יהודיה על תפר הפיפטיז-סיקסטיז.
בעונה הראשונה שלה היא הייתה אחת ההפתעות הגדולות של הטלוויזיה המקומית, אבל עכשיו כשהעונה השנייה הסתיימה כבר לא יהיה מפתיע לטעון שזו אחת מסדרות הסיטקום המצחיקות ביותר שראינו השנה, ולא רק בעברית. לא שסדרה שבה מאור כהן משחק את השטן (קוראים לו “חזי גופרית”) הייתה יכולה להיות משהו אחר, אבל התסריט השנון להדהים צריך להפוך לרף החדש של הקומדיה הישראלית ואם חשבתם שזו סדרה לילדים תתעוררו על החיים שלכם דחוף. העונה ה-16 של הסיטקום הלא-מאויר הכי ארוך בהיסטוריה רק החלה, וכבר ברור לנו שזה יהיה טוב. כי מתי בדיוק היתה להם עונה רעה?
It’s Always Sunny In Philadelphia (“פילדלפיה זורחת”) // FX/דיסני+
הסדרה הכי מחורעת על המסך נוגעת בגבולות הטעם הטוב (ולא פעם דורכת על גבולות הטעם הרע) כדי לחזור ולתת לנו לחשוב על המציאות הדפוקה שכולנו חיים בה דרך חמשת המפלצות שבמרכזה. הם אנשים נוראים בעולם נורא, אבל הסדרה עצמה אוהב אדם. זה נשמע לכם סותר, אבל זה לא.
לא רק איכות הסדרה בזמן אמת נלקחה בחשבון, אלא גם מידת חשיבותה והשפעתה על התרבות המקומית. לאחר מכן שיקללנו את הדירוג של כל המשתתפים – והתוצאות לפניכם. אם לא צפיתם בכמה מהן, חופש פסח הוא זמן טוב להשלים פערים. כולם מדברים על AI, כולם מפחדים מ-AI, אבל רק סדרה אחת שולחת נזירה להילחם ב-AI שהולך להשתלט על העולם.
דפים בקטגוריה “סדרות מתח ישראליות”
זו הדרך היחידה לפתוח בה את הסיפור על “מ.ק 22”. היא צצה כמעט במקרה, זהרה לרגע ונעלמה. שנים לפני “אפס ביחסי אנוש” ואפילו פני “פרופיל 64” (אבל כמה שנים טובות אחרי “התגנבות יחידים”) – לאסף הראל, דורון צור וירון ניסקי כבר היה ברור שהג’ובניק העברי הוא הכר הפורה ביותר לסאטירה ישראלית.
מי היה מאמין שהטמבלול שכינה את עצמו על שם בדיחת זין יצליח להוליד סדרה כל כך מורכבת, חכמה וממש ממש מצחיקה, בקטע בוגר וילדותי כאחד. “דייב” היתה הפתעה חיובית מהרגע הראשון, אבל העונה שלישית לא רק היתה הטובה מכולן (עד כה), אלא גם כזו שהצליחה להפוך את הסדרה לאחת המעניינות ביותר על המסך. חיפוש האהבה בסיבוב ההופעות הגיע לסיום בפרק סוף עונה מופתי עם צמד הופעות אורח כל כך מפוצצות שכל עד שכמעט ושכחנו את כל הופעות האורח המדהימות שהיו לפני.
כתבי עורכי ומבקר Out Time דירגו את הסדרות הישראליות האהובות עליהם בכל הזמנים. אם לא צפיתם בכמה מהן, זה הזמן להשלים פערים
והתשובה, מבחינות מסוימות, היא שהקליע בסוף מגיע לכולם. העונה הרביעית והאחרונה של בארי עמדה בפני רבים בסימן שאלה, בעיקר כי לא היה ברור לאן יש להמשיך את הסיפור אחרי שבארי נתפס והושלך להירקב בכלא בסוף העונה הקודמת. אחרי שראינו את הפתרון של ביל היידר לסיפור – שכלל המון מחשבה קדימה, בחירה שגם היא חילקה את המעריצים – אנחנו באמונה שהוא היה חייב לסיים את זה כדי להשלים את הקשת הרגשית של הדמויות. המעשיה נגמרה רק אחרי שהלקח חלחל, ובכלים קולנועיים נהדרים היוצר-שחקן הצליח לסיים בקלאס סדרה שנגמרה מושלם אפילו יותר מאיך שהתחילה.