כמאל דוגולו

הבחירות הכלליות לשנת 2011 היו הבחירות הכלליות הראשונות בהן השתתף כמאל קיליצ’דראולו כמנהיג מפלגת העם הרפובליקנית (CHP). מנהיג ה-CHP לשעבר, דניז בייקל, התפטר מתפקידו במאי 2010 והשאיר את ה-CHP עם 26% מהקולות, על פי סקרי דעת הקהל. קיליצ’דראולו הודיע כי יתפטר מתפקידו אם לא יצליח בבחירות 2011.

הוא נבחר לסגן יו”ר האינטרנציונל הסוציאליסטי ב־31 באוגוסט 2012[3]. כמאל קיליצ’דראולו (נולד בשם כמאל קרבולוט[2] ב־17 בדצמבר 1948) הוא פוליטיקאי סוציאל-דמוקרטי טורקי, מנהיג מפלגת העם הרפובליקאית (CHP) ומנהיג האופוזיציה הראשית בטורקיה מאז 2010. כיהן כחבר פרלמנט עבור מחוז הבחירות השני באיסטנבול בין השנים 2002–2015 וכחבר פרלמנט למחוז הבחירות השני של איזמיר החל מ־7 ביוני 2015. קיליצ’דראולו לא רק התמודד למען הצבעה ‘לא’ נגד ההצעות, אלא גם שלח את הליך ההצבעה הפרלמנטרית לבית המשפט בגלל אי סדרים טכניים לכאורה.

הבחירה להנהגת CHP[עריכת קוד מקור עריכה]

בשנה שלאחר מכן מונה למנכ”ל הארגון לביטוח לאומי (SSK)[6]. באפריל 2018 קבע נשיא טורקיה ארדואן שתי בחירות – הבחירות לפרלמנט והבחירות לנשיאות[37]. זמן קצר לאחר מכן, מנהיג ה- CHP קיליצ’דראולו ומנהיגת IYI, מרל אקשנר, נפגשו וסגרו שורות[38]. קיליצ’דראולו חשף את שלט הזאבים האפורים, ארגון אולטרה-לאומי טורקי עם קשרים ל- MHP במדינה (מפלגת התנועה הלאומית)[29].

לא היה כל סקר דעת קהל (פרט לסקר מפוקפק אחד שפורסם במארס 2014) שהראה כי CHP הקדימה את ה- AKP בין 2011 ל-2015[דרוש מקור]. מנהיג ה-CHP במשך זמן רב, דניז בייקל, התפטר מתפקידו ב־10 במאי 2010 בעקבות שערוריית קלטת וידאו.

משאל העם החוקתי 2010

הוא נבחר לפרלמנט בבחירות הכלליות בשנת 2002 והיה למנהיג המפלגה של CHP. בבחירות המקומיות ב־2009 הוא היה מועמד כמועמד CHP לראשות עיריית איסטנבול והפסיד למפלגת ה- AKP (“מפלגת הצדק והפיתוח”) עם 37% מהקולות, שם המועמד מ־AKP קיבל 44.71% מהקולות.

• קיליצ’דראולו נולד ב -17 בדצמבר 1948 בכפר בלג’ה באזור נזמייה במחוז טונצ’לי, במזרח טורקיה[5] לקמר, רשם בטאבו ו-ימוש, אשתו.
• קיליצ’דראולו הוכרז כמועמד של ה-CHP לראשות העיר איסטנבול בבחירות לרשויות המקומיות על ידי מנהיג המפלגה דניז בייקל ב-22 בינואר 2009.
• ביולי 2011 הוא אמר “תמיד סירבתי לעשות פוליטיקה בנושא זהויות אתניות ודתיות. אני אלווי. ממתי זה פשע להיות אלווי במדינה הזו?”[43].
• לאור התמיכה המוחלטת הזו, החליטה נשיאות ועידת המפלגה להעביר את הבחירות, שתוכננו לראשונה ליום ראשון, קדימה לשבת.
• כיהן כחבר פרלמנט עבור מחוז הבחירות השני באיסטנבול בין השנים 2002–2015 וכחבר פרלמנט למחוז הבחירות השני של איזמיר החל מ־7 ביוני 2015.
• בבחירות המקומיות ב־2009 הוא היה מועמד כמועמד CHP לראשות עיריית איסטנבול והפסיד למפלגת ה- AKP (“מפלגת הצדק והפיתוח”) עם 37% מהקולות, שם המועמד מ־AKP קיבל 44.71% מהקולות.

על מנת שהמועמדות תהפוך לרשמית, תקנות CHP מחייבות תמיכה של 20% מצירי הוועידה[15]. בוועידת המפלגה, שהחלה ב 22 במאי 2010, קיבלה מועמדותו של קיליצ’דראולו את חתימותיהם של 1,246 מתוך 1,250 הצירים, שקבעו שיא חדש עבור CHP[16]. לדברי אידריס גירסוי, משפחתו השתייכה למטה צ’בליגילר של שבט קוריישן ובמקור זהזה, אך קיליצ’דראולו אמר כי הרקע שלו הוא טורקמני[8].

בית הדין האירופי לזכויות אדם

מצביעי ימין מרכז נרתעו לכיוון ה- AKP כאשר מפלגות אחרות אלה קרסו כמעט לאחר הבחירות ב-2002. דמויות מפלגות מפתח שלא הגיעו לרשימה, מתחו ביקורת על ה- CHP בגין “שינוי כיוון”[23]. הקמפיין הראשון של קיליצ’דראולו כמנהיג ה- CHP היה משאל העם החוקתי שהתקיים ב־12 בספטמבר 2010.

כמאל קיליצ’דראולו

המפלגה זכתה ב-11.5 מיליון קולות (24.95%) וסיימה עם 132 חברי פרלמנט נבחרים, ירידה של 3 מאז הבחירות הכלליות 2011. הירידה בשיעור של 1.03% בהשוואה לתוצאת 2011 (25.98%) יוחסה לכך שהמצביעים הצביעו באופן טקטי עבור המפלגה הדמוקרטית של העמים (HDP) כדי להבטיח שהם יעברו את אחוז החסימה של 10%.

מציג 0 חוות דעת חוות דעת על אבו-דולה כמאל

למעלה מ־3,500 איש הגישו בקשה להתמודד בבחירות ביוני למפלגת האופוזיציה הראשית. מועמדים גברים שילמו 3,000 לירות טורקיות כדי להגיש בקשה; נשים המועמדות שילמו 2,000 ואילו אנשים עם מוגבלות שילמו 500 לירות[21]. בין המועמדים היו מנהיג CHP לשעבר דניז בייקל והעצור ארגנקון חשודים כגון מוסטפא בלביי ו מחמט הברנל[22]. הבחירות הכלליות ביוני 2015 היו הבחירות הכלליות השניות בהן השתתף כמאל קיליצ’דראולו כמנהיג CHP.

משאל העם החוקתי 2010[עריכת קוד מקור עריכה]

אף על פי שתהליך ההצבעה הראשוני בפרלמנט (שיקבע את ההצעות שהועמד להצבעה במשאל העם לאחר מכן) החל תחת הנהגתו של בייקל, קיליצ’דראולו השתמש בטקטיקה של חרם על ההליך הפרלמנטרי. לפיכך, הרפורמות החוקתיות של ה- AKP, שכללו שינויים ברשות השופטת הטורקית, נשלחו לאישור במשאל עם ב־12 בספטמבר 2010. לפני כניסתו לפוליטיקה, קיליצ’דראולו היה עובד מדינה וכיהן כנשיא המוסד לביטוח סוציאלי (SSK) בין השנים 1992–1996 ושוב בין 1997 ל־1999.

תביעה בשנת 2016[עריכת קוד מקור עריכה]

לאחר מכן שלח ה-CHP את ההצעות לבית המשפט בגין הפרות לכאורה של הפרדת הרשויות בשינויים המוצעים. קיליצ’דראולו, יחד עם חברי מפלגות אופוזיציה מינוריות, טענו כי השינויים המוצעים הם ניסיון לפוליטיזציה של הרשות השופטת ולהגדיל עוד יותר את שליטת ה-AKP על מוסדות מדינה נייטרליים. הצעות משאל העם התקבלו בכל זאת על ידי 57.9% מהמצביעים, כאשר 42.1% הצביעו נגד[19]. קיליצ’דראולו פרש מהבירוקרטיה בשנת 1999 וניסה להיכנס לפוליטיקה מתוך מפלגת השמאל הדמוקרטית של בולנט אג’וויט.

לאור התמיכה המוחלטת הזו, החליטה נשיאות ועידת המפלגה להעביר את הבחירות, שתוכננו לראשונה ליום ראשון, קדימה לשבת. כצפוי, קיליצ’דראולו נבחר ליו”ר המפלגה. הבחירות היו פה אחד, עם 1,189 קולות (לא נספרו שמונה קולות שנמצאו כלא תקפים)[17][18]. לאחר הבחירות הכלליות ב־2002, הוא נכנס לפרלמנט כציר מאיסטנבול.

כמאל

משום שאף אחד מהמועמדים לא קיבל מעל 50% מהקולות, קיליצ’דראולו ורג’פ טאיפ ארדואן התמודדו בסיבוב השני. לאחר שדניז בייקל התפטר ממנהיגות המפלגה בשנת 2010, קיליצ’דראולו הכריז על מועמדותו ונבחר פה אחד ללא התנגדות כמנהיג ה־CHP. אף כי CHP ראתה עלייה בהמשך בחלקה בהצבעה, היא לא זכתה בשום בחירות החל משנת 2019. קיליצ’דראולו הוכרז כמועמד של ה-CHP לראשות העיר איסטנבול בבחירות לרשויות המקומיות על ידי מנהיג המפלגה דניז בייקל ב-22 בינואר 2009.

קיליצ’דראולו נכנס לתפקיד מנהיג האופוזיציה הראשית ב־22 במאי 2010 מתוקף הובלת המפלגה השנייה בגודלה באספה הלאומית הגדולה. פרשנים וספקולנטים רבים בתקשורת חזו כי קיליצ’דראולו יפיח חיים חדשים ב-CHP לאחר תבוסות בחירות רצופות בהנהגתו של בייקל. לאחר האוניברסיטה, נכנס כמאל קיליצ’דראולו למשרד האוצר כמתמחה בחשבונאות בשנת 1971. בהמשך קודם לרואה חשבון ונשלח לצרפת להכשרה מקצועית נוספת.

הבחירות הכלליות לשנת 2011

הוא הוכרז כמועמד לנשיאות מטעם גוש של שש מפלגות אופוזיציה בשם “הברית הלאומית”[40]. לפי תוצאות הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות, קיליצ’דראולו השיג 44.88% מהקולות.

תביעה בשנת 2016

כמאל המשיך את השכלתו היסודית והתיכונית במקומות שונים, בין השאר בטונצ’לי ארצ’יס גנצ’ ובאלאזי. הוא למד כלכלה באקדמיה לכלכלה ומדעים מסחריים באנקרה (כיום אוניברסיטת גאזי), משם סיים את לימודיו בשנת 1971.