מיכאל כתבו את הסיטקום הישראלי הראשון (1983־1986), שנברא בצלמן של סדרות אמריקאיות (כולל צחוקים מוקלטים) והפך מיד לקלאסיקה מקומית. הסדרה זכתה לאינספור שידורים חוזרים מאז ועד היום, ומשפטי מפתח מתוכה – “מצחיק מאוד!”, “למה לא מספרים לי שום דבר בבית הזה?” – נחקקו בתודעה הציבורית.
במבט לאחור קל לומר שההצלחה של “בטיפול” היא נקודת המפנה המשמעותית ביותר בתולדות הטלוויזיה הישראלית. היוצרים חגי לוי, אורי סיון וניר ברגמן חברו לתסריטאים הטובים בארץ ולשחקנים הטובים בארץ והמציאו את המסך מחדש, תוך שהם מציתים את דמיונם של יוצרים ברחבי העולם כולו ושולחים את הבוסים של HBO לבדוק מה זה האיזראל הזאתי שיצא ממנה פורמט כה גאוני ורדיקלי. רפי (אלון אבוטבול) הוא צלם גרוש (מחגית, אתי אנקרי) שאוהב מאוד את בתו המתבגרת (רומי אבולעפיה), אבל לא מצליח להיות האבא שמגיע בזמן לפגוש אותה או לארגן את חייו באופן אחראי. יואל (דרור קרן) נשוי בתחילת הסדרה לשירה (מירב גרובר), אבל לא מצליח להיות הבעל והגבר שמצופה ממנו להיות.
פלורנטין
לאחר מכן שיקללנו את הדירוג של כל המשתתפים – והתוצאות לפניכם. אם לא צפיתם בכמה מהן, חופש פסח הוא זמן טוב להשלים פערים.
- נכון שרב”ט שולמן ורב”ט חנוכה, האפסנאים הממורמרים, הם לא בדיוק ולדימיר ואסטראגון והם גם לא בדיוק החיילים האמיצים שוויק.
- היוצרים חגי לוי, אורי סיון וניר ברגמן חברו לתסריטאים הטובים בארץ ולשחקנים הטובים בארץ והמציאו את המסך מחדש, תוך שהם מציתים את דמיונם של יוצרים ברחבי העולם כולו ושולחים את הבוסים של HBO לבדוק מה זה האיזראל הזאתי שיצא ממנה פורמט כה גאוני ורדיקלי.
- אם לא צפיתם בכמה מהן, חופש פסח הוא זמן טוב להשלים פערים.
- הנס הגלוי של “בטיפול” מתחיל מתעוזה.
כדי ללמוד איך עושים את זה נסע הבמאי יצחק שאולי לארצות הברית, נכח סט הצילומים של “שלושה בדירה אחת” והצליח להתאים את שיטת העבודה לתנאים המקומיים. הנס הגלוי של “בטיפול” מתחיל מתעוזה. האומץ לנסות משהו חדש לגמרי אינו מאפיין את המדיום הטלוויזיוני, שבדרך כלל נוטה לשחוק שטאנצים עד שהם הופכים לשלולית פתטית של מבוכה. חגי לוי וכנופייתו קיבלו את האור הירוק שלהם מ־HOT וחיטטו לעומק בפצעים השותתים של הישראליות.
הבורגנים
צפייה בתכנים במחשב ללקוחות המנויים לשירות נתמכת רק בדפדפן Chrome. הסדרה שסיפרה את סיפורם של קבוצת צעירים תל אביבים מבולבלים (מגדרית? מקצועית? קיומית?) בשכונה המתעוררת של שנות ה־90 הייתה אחת הדרמות האיכותיות הראשונות של ערוץ 2 ושל העידן המסחרי, וקשה להפריז בתפקידה התרבותי־היסטורי. עלילות תותי, תומר, איגי ושירה הצליחו לעשות את מה שעד אז ראינו בעיקר בטלוויזיה האמריקאית – להיראות טוב, להישמע שנון, להיות מעניין ובכל זאת להרגיש אמיתי. פלורנטין גם הייתה אבן דרך בהתייחסות של התרבות הפופולרית ושל החברה כולה בעצם, להומואים, ובחלוף שנים עדיין רבים טוענים שהעמידה האיתנה של תומר (אבשלום פולק) מול האבא השמרן שלו היא זו שנתנה להם את האומץ לצאת מהארון.
הם עשו את זה עם שני אנשים שמדברים בחדר אחד למשך 30 דקות, עם דמויות שמסמנות את קריסת הבורגנות התל אביבית אל תוך עצמה, עם האומץ לנסח אמירות חריפות ואקטואליות על המקום שבו אנחנו חיים. האזנה למוסיקה בסטרימינג או סתם גלישה בנייד? עם תשתית סיבים עוצמתית
תיהנו ממקסימום מהירות הורדה והעלאה לחוויית גלישה מהירה ויציבה ביותר.
רוצה להישאר מעודכן על אתרי סדרות ישראליות ולועזיות להורדה ?
NEXT TV (נקסט טי וי) מיזם טלוויזיה חדשני התפור בדיוק למידות שלך.
חוויית צפייה איכותית עם ממשק מתקדם
כתבי, עורכי ומבקרי Time Out דירגו את הסדרות הישראליות האהובות עליהם בכל הזמנים. ביקשנו מ־12 מהכותבים שלנו לבחור את הסדרות הישראליות הגדולות ביותר בעיניהם, ולדרג אותן מהמקום הראשון לאחרון. לא רק איכות הסדרה בזמן אמת נלקחה בחשבון, אלא גם מידת חשיבותה והשפעתה על התרבות המקומית.
סדרות להורדה
“שבתות וחגים”, כמו “הבורגנים”, שודרה בתחילת שנות ה־2000 (עונתה הראשונה שודרה ב־1999) ועוסקת במערכות יחסים משפחתיות, חבריות ורומנטיות של תל אביבים ממעמד מסוים. אבל בעוד “הבורגנים” הייתה סדרה שלימדה יותר על התקופה שבה היא נוצרה מאשר על בני אדם, “שבתות וחגים” – שביים רני בלייר ושבין כותביה היו התסריטאי הראשי אורי סיוון, ערן קולירין, ארי פולמן וחגי לוי – היא לפני הכל סדרה אנושית מאוד. היא אנושית בעיקר כי החיים של הדמויות הראשיות בה פשוט מבולגנים. מערכות היחסים שלהם מבולגנות, הבתים שלהם מבולגנים, המכוניות שלהם חבוטות והרחובות התל אביביים שבהם הם מתהלכים תמיד קצת דומים מדי למציאות.
אתרים באינדקס בנושא סדרות ישראליות ולועזיות להורדה: [ל50 הכי טובים לחץ כאן]
גם שאר הדמויות מעט מרחפות ביקום הזה, אף על פי שהן כבר בסוף שנות ה־30 או תחילת שנות ה־40 לחייהן ולא בגיל ההתבגרות. זו הדרך היחידה לפתוח בה את הסיפור על “מ.ק 22”. היא צצה כמעט במקרה, זהרה לרגע ונעלמה. שנים לפני “אפס ביחסי אנוש” ואפילו פני “פרופיל 64” (אבל כמה שנים טובות אחרי “התגנבות יחידים”) – לאסף הראל, דורון צור וירון ניסקי כבר היה ברור שהג’ובניק העברי הוא הכר הפורה ביותר לסאטירה ישראלית.
נכון שרב”ט שולמן ורב”ט חנוכה, האפסנאים הממורמרים, הם לא בדיוק ולדימיר ואסטראגון והם גם לא בדיוק החיילים האמיצים שוויק. אבל “מ.ק 22” קלעה בול לחוויה של שיעמום צבאי, ועם הסיטואציות המופרכות, האנימציה הכיפית (הציורים נמצאים אי שם על התפר בין “סאות’ פארק”, אנשי לגו ודמויות קרטון שמקפלים מחפיסת סיגריות) ודמויות המשנה המדהימות (שלמה גרוניך ועידן רייכל, למשל) – היא הייתה כיף נדיר ולא מצונזר. המוצא עצמו נפגע מהחלטת בית המשפט מוזמן לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט הפדרלי במחוז הדרומי של ניו יורק בתיק הנ”ל.